כן, זה באמת היה מפחיד,
יכולת להיהרג בשנייה.
ברגע האחרון הסטתי את הנשק אל מעל הראש שלך,
כי לא רציתי לעשות טעויות שהיו עלולות לפגוע במאבק הפלסטיני.
לא רציתי להרוג עיתונאי. אבל היה מגיע לך למות כי אתה יהודי”.
“זכרייא, אני ישראלי”, אמרתי לו.
“אבל מה זה, מה זה ישראלי?” הוא שואל.
“אני ישראלי, דובר עברית וערבית, והזהות הדתית שלי בכלל לא משנה”,
עניתי, אבל התשובה שלי לא ממש שכנעה אותו:
“הזהות היחידה שאני רואה היא הזהות הדתית”, הוא אמר לי,
“אנחנו רבים על אדמה, ואני לעולם לא אתפשר עליה. כולנו פה פליטים,
לא נתפשר על אדמה לעולם, והמלחמה ביני לבינך היא מלחמה דתית”.
זו מלחמת דת הרחוקה מסיום. כלי הנשק שהכנסנו לעזה טבחו בנו.
בחסות השקט שאליו שאפנו, קיבלנו מלחמה.
הפחד מניצחון ומהפעלת כוח גרמו להפסד בכל מלחמותינו מאז יום כיפור 73'.
האם על הצג של הצבא הקטן והחכם מופיעה פלישת ארגוני הטרור השבטיים?
אנא איסמי אבו חאמזה.
הבאתי פה פצצה, אבל לא כזו שהורגת, אלא כזו שפוקחת את העיניים.
אני מזמין אתכם לקרוא מסמך שנכתב במשך שלושה עשורים,
ויש בו עדויות וסיפורים שלא סופרו מעולם – אבל עכשיו הגיע הזמן:
מהו הסוד השמור שפרסמתי על אבו מאזן, ולמה הוא סירב לסולחה? איך נקלעתי לתא של מרוואן ברגותי באגף השמור בכלא? מה מונע מצה”ל למגר קילומטר רבוע של טרור במחנה הפליטים ג’נין?
שלום לכולכם, שמי צבי יחזקאלי, ואני עובד בתקשורת. כשהייתי ילד בגילכם, חלמתי להיות מרגל או מגלה תרבויות. חלמתי לחיות בתוך האוכלוסייה הערבית בלי שידעו מה המטרה שלי. כשגדלתי הבנתי שזה לא סתם חלום, אלא מקצוע שאף אחד לא עשה לפניי – עיתונאי ומסתערב.
הרבה שנים למדתי איך להיות עיתונאי ומסתערב, ובהמשך חייתי בתוך האוכלוסייה הערבית. זה היה מפחיד, אבל זה היה שווה, כי זה אפשר לי לספר לכם מה חושבים אלו שרוצים להילחם בנו בהמון דרכים ושיטות. הסיפור שכתבנו וציירנו לכם כאן הוא סיפור אמיתי, והוא גם סיפור של אמונה בעצמנו, בעמנו ובארצנו. ובהבטחת הקדוש ברוך הוא לעמו. אני מקווה שהסיפור יעודד אתכם לחשוב תמיד מעט אחרת, ולתת מקום למחשבות ולתחושות שאתם מרגישים בבטן, וכשתגדלו ותשמרו על הארץ, זה בוודאי יעזור לכם.
